סטף ורטהימר

סטף ורטהימר נולד ב-1926 בקיפנהיים גרמניה ועלה עם משפחותו לישראל בשנת 1937.

 בשנת 1943 התנדב לחיל האויר הבריטי ושמש כקצין תמיכה של ציוד אופטי בבסיס חיל האויר הבריטי בבחריין. בשנת 1945 הצטרף לפלמ"ח, סיים קורס טייס והושם כקצין הנדסה ופיתוח תעשייה ביטחונית מחתרתית.

 בשנת 1952 ייסד בנהריה את חברת "ישקר" לייצור כלי חיתוך ממתכות קשות. "ישקר בע"מ" היא כיום אחת משתי היצרניות המובילות בעולם בתחום זה. 98% מהייצור של ישקר הינו לייצוא ומשמש בעיקר את תעשיית הרכב, התעופה ,החלל, והאלקטרוניקה.

 ב- 1967, בתגובה לאמברגו שהטיל שארל דה גול על יצוא כלי נשק צרפתיים לישראל, החל מר ורטהימר לייצר להבים למנועי סילון. מה שהחל כמפעל קטן הפך לנכס אסטרטגי: חיל האוויר הישראלי לא היה תלוי עוד בלהבים מיובאים. במהלך השנים זכה מפעל זה להכרה בינלאומית וחבר לחברות בינלאומיות מובילות בעולם התעופה: "פראט אנד ויטני"  ו"רולס רויס" אשר הפכו לשותפות שלו בייצור להבים. לאחרונה הוקמה גם תעשיית להבים בינלאומית שלישית בשיאן, סין.

 מאז 1982 הקים מר ורטהימר ארבעה פארקים של תעשיה בישראל, והפארק החמישי בדלתון נמצא לקראת סיום בניה ואכלוס של השלב הראשון של הגן. הפארק המקורי, בתפן שבצפון, יצר מודל ייחודי, שבעקבותיו הוקמו פארקים דומים גם בתל חי, בלבון ובעומר. פארק שישי הוקם ליד איסטנבול, במיזם משותף עם שותפים טורקיים. כמו כן, מתקיימים דיונים לגבי הקמת פארק תעשיה בנצרת.

 סטף ורטהימר חדור בתובנה שרק באמצעות תעשיות ייצוא תוכל מדינת ישראל להגיע  לעצמאות כלכלית ולדו קיום עם שכנותיה. כדי להשיג את המטרה האחרונה נקט ורטהימר במהלך השנים ביוזמות שמטרתן לעודד את שכנינו הערבים כמו גם את הפלשתינאים, באמצעות הכשרה מקצועית ומיזמים משותפים עם כמה מהמדינות באזור. הכלים להשגת מטרות אלו הם יצוא, ייצור וחינוך.

 ב- 1999 החלו מגעים  הדוקים עם פלשתינאים, שביקשו לחקות את המודל המוצלח שלו. ממשלת ישראל והממשלה הפלשתינאית אישרו את היוזמה הזאת, שהיתה עשויה לעודד את הכלכלה הפלשתינאית הנמצאת בראשית דרכה. הרעיון היה להקים שני פארקי תעשיה תאומים -האחד פלשתינאי, השני ישראלי -משני צידי הגבול. אולם בעקבות האינתיפאדה השניה, הפרויקט נתקע על אף הקשרים הקיימים גם בימים אלה.

 מטרת כל פארקי התעשייה שלו היא לקדם את היצוא ולהבטיח איכות חיים טובה יותר. כדי לעודד דור חדש של יזמים, גני התעשייה מאפשרים לקבל הנחייה, עזרה ותמיכה בשלבים הראשונים. האסכולה בה דוגל סטף אומרת שליצירה ולתעשייה חוברים אמנות ותרבות. משום כך, הפארקים מאפשרים לעובדיהם ליהנות גם ממתקני תרבות, אמנות, בתי ספר ונופים אסתטיים. כמו כן מאמין סטף שסביבה תומכת מחייבת גם מקום התיישבות-מגורים בעל איכויות. כך הקים מר ורטהימר  את כפר ורדים ואת הישוב לבון .

 תפיסת עולמו ותרומתו זכתה להכרה בדרכים שונות. בשנים 1977-1981 כיהן ורטהימר בכנסת התשיעית כחבר כנסת מטעם מפלגת ד"ש. הוא זכה בפרסים בינלאומיים רבים, אולם הפרס המשמעותי ביותר בעיניו הוא הפרס הגבוה ביותר של ארצו, פרס ישראל, שקיבל בשנת 1991. כעבור שלוש שנים יצא יצחק רבין לאוסלו כדי לקבל את פרס נובל ולקח עמו קומץ אנשים כדי שיחלקו אתו את הכבוד. מר ורטהימר היה אחד מהם. מחוייבותו העמוקה לחינוך הובילה אותו להקמת מסגרות לימוד טכניות ויזמיות. הוא שימש בהתנדבות בתפקידי הנהלה במוסדות יוקרתיים כמו אוניברסיטת הרווארד והטכניון. כמו כן, הוא קיבל תארי דוקטור-כבוד מאוניברסיטת תל-אביב, מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ומהסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה. במרס 2003 כלל אותו כתב-העת "Fast Company", אחד מכתבי-העת העסקיים המובילים בארה"ב, ברשימת "50 אלופי החדשנות". מתוך 1,400 מועמדים מ- 30 ארצות, זכו בכבוד זה רק שלושה מנהיגי עסקים מחוץ לארה"ב, וורטהימר הוא אחד מהם.